מסיבת תה

f שיתוף

Tweet

מסיבת תה היא אירוע בו המשקה המרכזי המתלווה לכיבוד הוא משקה התה. במקור מדובר על קונספט שמקורו באנגליה הויקטוריאנית. מסיבת תה נערכת לרוב בין השעות שלוש אחר הצהריים עד שש לפנות ערב.

עריכת השולחן נעשית עם ספלים ותחתיות מפורצלן מסודרים בקפידה עם כפית נילוות ומפיות בד, כמו גם כלי הגשה מפורצלן וכלי אכילה מכסף. על מעמד מהודר, יוגשו בשלוש קומות: סנדביצ'ים (בצלחת תחתונה), סקונס מלווים בגבינת שמנת (שבמקור נקראת clotted cream), וריבה (בצלחת האמצעית). בעוד שבצלחת בקומה העליונה יונחו מבחר של טארטלטים, מאפים ועוגות בחושות בגודל ביס. מוסיקת הרקע יכולה לנוע בין מוסיקה קלאסית כמו יצירתו של מוצארט לשני פסנתרנים (וארבע ידיים) ועד צ'ילאאוט (כמו זו של מדזו-פורטה).

מקור מסיבות התה באנגליה של המאה ה-19. בני המעמד העליון התחילו את מסורת האפטרנון תה כאשר את התה שתו הן בבתים והן באירועים חברתיים אינטימיים והוא הפך אט אט לסמל סטטוס. במהרה הטקס הפך לארוחה שנאכלה מדי יום, ושבה הגישו תה מקומקום, יחד עם חלב וממתיק. זהו מנהג המושפע מהתרבות ההודית עליה שלטו הבריטים החל מסוף המאה ה-17 ואילך.

תחילת מסורת שתיית התה באנגליה החלה כבר במאה ה-17 עם התחלת הסחר ומשלוחי התה מהמזרח הרחוק. התה שנחשב תחילה למצרך יקר בקרב האצולה הבריטית, הפך עם הזמן לפופולרי בקרב כל שכבות האוכלוסייה. אם בני המעמד הגבוה אכלו ארוחת צהריים בשעה 12:00 וארוחת ערב בשעה 20:00 (או אפילו מאוחר יותר), כך שהגשת תה עם מתאבנים הייתה עבורם זמן מתאים ונוח לעריכת תה מנחה. מסורת שעת התה החלה להתקיים בכל רחבי האימפריה הבריטית. כיום, ניחן ירידה בצריכת תה בבריטניה (ועליה בצריכת קפה) וכך גם לגבי הפסקה לצורך מסיבת תה. הבריטים מקיימים מנהג זה – פחות ופחות, בעוד הזרים (המבקרים בממלכה) נכנסים לנעליהם.

כך למשל, תוכלו לראות מסרטון המצורף כאן, עד כמה מסורת זו של אפטרנון תה ממוסחרת בלונדון, כאשר רק במלון אחד – מלון קלריג'ס (Claridge’s) מוכרים בכל יום בין 200-250 ערכות אישיות של אפטרנון תה.

אורחים ומוזמנים לטקס אפטרנון תה מחוייבים בדרך כלל בקוד לבוש ובנימוסי שולחן. נימוסי שולחן נכונים לכל ארוחה ולכן אתם מתבקשים שלא להניח מרפקים על השולחן. לא מכניסים סכין לפה. רוצים את החלב או הסוכר? בקשו שיועבר לכם החפץ ואל תמשכו את ידכם מעל צלחותו של מי שיושב לצידכם. אין מדברים בפה מלא (או אם תרצו בהגיית חז"ל: אין משיחין בשעת הסעודה). לגמו את התה באופן חרישי (אל תעשו רעש). את התה מערבבים בתנועה קווית (מעלה–מטה), אין לערבב בצורה מעגלית מה שגורם לכפית לעשות יותר רעש בנגיעה בין הכפית לספל. מניחים את הכפית על הצלוחית שמתחת לספל ולא משאירים בתוך הספל, פן ייכנס לעין – חלילה. היו מנומסים וסיימו את האוכל שבפה ורק אז תנו נגיסה נוספת.

כללי הטקס הם בעלי מימד תהליכי קבוע: תחילה מוזגים ושותים מהתה. עוברים לאכילת כריכים זעירים. אוכלים את הסקונס המלווה תמיד בגבינת השמנת ובריבת תותים (כל אחד מורח לעצמו). לבסוף מתענגים על המתוקים והעוגות. כמו ג'יימס בונד (בשירות הוד מלכותה) אפשר ואפילו מומלץ להנות משתיית קוקטייל או שמפנייה תוך כדי הארוחה.

באחד הפרקים של הסדרה "הכתר" (המשודרת בנטפליקס), בית המלוכה הבריטי תחת המלכה אליזבת השנייה אימץ אחת מבין ההמלצות לשיפור של לורד אלטרינגהם. בביקורתו על ניתוק בית המלוכה והאצולה מהעם בבריטניה, הוא הציע גם דרך לקירוב לבבות בין העם לבית המלוכה הבריטי. אחד ההיבטים של קירוב, נגע להמשכיות במסורת מסיבת תה (שהחל עוד בימיה של המלכה ויקטוריה). תוך הנגשת בית המלוכה ולנסוך בו משהו מהשיוויוניות. החידוש בקיום ארבע מסיבות תה לאורך השנה, אליהן באים בין 6,000 ל-8,000 אזרחים (בכל מסיבת תה) מכל קצות החברה הבריטית (שלוש מהן בגני ארמון בקינגהם והרביעית בטירת הולירודהאוס שבסקוטלנד) היה בכך שעד המלכה אליזבת – לא עשו זאת לפני, ולא בכזה גודל. (מבחינת כמות מוזמנים). בנוסף, לטקסים בארמון בקינגהם – מוזמן גם הסגל הדיפלומטי השוהה בבירה.

קוד הלבוש במסיבת תה מלכותית, כמו זו שאתם רואים עם הנסיך וויליאם ורעייתו קייט - הוא חליפות או לבוש לאומי לגברים, ושמלת אחר הצהריים, לרוב בתוספת כובע וכפפות לנשים. שערי הארמון נפתחים לאורחים בשעה 15:00. האורחים רשאים לטייל בגני הארמון שבדרך כלל סגורים לציבור הרחב. בשעה 16:00 המלכה נכנסה לגן, מלווה בחלק ממשפחת המלוכה, ובמקביל תזמורת המנגנת את ההמנון הלאומי. משפחת המלוכה לוחצים ידיים למוזמנים ומנהלים סמול טוק עם מבחר קטן מבין כלל המוזמנים. שאחר כך נכנסים לאוהל להתכבד בתפריט של מסיבת התה.

אם אנחנו מדברים על מסיבת תה, רק אל נתבלבל עם מסיבת התה של בוסטון שנערכה בנמל בוסטון בליל 16 בדצמבר 1773, בה השליכו קבוצה של מתנגדי השלטון הבריטי (מחופשים לאינדיאנים) שהשליכו את כל מטען התה שהיה באוניות של "חברת הודו המזרחית" אשר עגנו בנמל. אירוע זה נחשב כנקודה בציר הזמן ההיסטורי של ארה"ב, שהוביל למלחמת השיחרור והעצמאות האמריקנית מהשלטון הבריטי (1776). הטיעון המרכזי של האמריקאים שלא יהיו מוכנים לסבול תשלום מס (על יבוא תה) מחד, ומחוסר ייצוג בפרלמנט הבריטי מאידך (במוטו: אין מיסוי ללא ייצוג או no taxation with no presentation).

למעלה מ-200 שנים אחרי, קמה לה תנועת מסיבת התה (TEA Party movement) שהינה תנועה אמריקאית שמרנית וליברטיאנית שנוסדה בתקופת נשיאותו של ברק אובמה (מהמפלגה הדמוקרטית הנחשבת למייצגת הרעיונות הסוציאליסטים השיוויוניים). התנועה התגבשה בעקבות סדרת הפגנות שאורגנו בעזרת רשתות חברתיות ופורסמו בין השאר על ידי שדרני רדיו וטלוויזיה שמרנים. הפגנות התנועה מכונות "מסיבות תה" על שום המסיבה המקורית מבוסטון ולאור המיסוי העודף של הממשל את אזרחיו. מאז נקראו כל הפגנות התנועה "מסיבות תה". המשמעות החבויה של המילה TEA בשמה של התנועה הם ראשי התיבות Taxed Enough Already ובתרגום חופשי לעברית: מוסנו כבר מספיק!

בין אם אתם זקוקים לערכת תה בשניים (כמו בשירם המתורגם של אלון אולארצ'יק ואלי דג'יברי), בין אם אתם אוהדי המסורת הבריטית ובין אם אתם תומכי התנועה השמרנית מבית היוצר של המפלגה הרפובליקנית האמריקנית, הרגישו חופשי להתקשר אלנו כדי להזמין את מרכיביה השונים של מסיבת תה בטלפון 050-5852785 או השאירו פרטים ברובריקות.... כאן למטה.