נאום פריצת הדרך לשלום של דונאלד טראמפ
נאומו של הנשיא דונלד טראמפ בסוף ספטמבר 2025 לאחר נאומו המסורתי של בנימין נתניהו באו"ם לאור פגישתם המשותפת בוושינגטון הבירה, היה טוויה גאונית של עיסקה שעוד רבות ייכתב ויסופר ואיך כל זה קשור לעולם האירוח והקולינריה?
בנאום מתוזמר היטב מהבית הלבן, נשיא ארה"ב הפך את הבמה (מסיבת עיתונאים) לכיתת לימוד בשיווק פוליטי: הוא המציא מציאות, חילק קרדיטים אסטרטגיים ושידר מסרים מותאמים לטיקטוק. מבחינתו, השיטה היא פשוטה – להפוך את הסיפור לכזה שהוא חד כטער, או אם תרצו לנבואה שמגשימה את עצמה.
כמו במאמר שכתבתי לפני מספר שנים, על הדרך לניהול משא ומתן, גם הפעם זוכה הנשיא דונאלד טראמפ לנאום מהבית הלבן שבו הוא לא רק דיבר, הוא ביים מציאות. מציאות שהינה בית ספר לאסטרטגיה ושיווק מדיני עטוף בסיפור חד, פשוט ומתוזמר כהלכתו. כבר במשפטי הפתיחה הוא עשה את הבלתי צפוי: הכריז על הפסקת אש, למרות ואף על פי שלא הייתה הסכמה של חמאס ולמרות שלא נחתם שום מסמך. לכאורה, פער בין המילים למציאות. בפועל, זה היה מהלך קלאסי שבו הוא זה שקבע את חוקי המשחק. כלומר, שהוא הגדיר בקול רם מה שהולך לקרות, בכדי לגרום לכל הצדדים להתיישר סביב הציפייה, ואז לתת למציאות לרדוף אחרי הנרטיב שהכתיב. הוא לא הבטיח לישראלים חבילת סקי בלבנון (כמו בשירם של להקת גשר הירקון), אבל מבחינתו של טראמפ, הוא ברא נבואה שהאפשרות היחידה היא רק שתגשים את עצמה... ועוד בשידור חי.
אחרי מלחמה בת שנתיים מול עזה (שמרפררת לנו את מוסיקת הרקע לסרט The eve of the war) ברגע שהופיעה המילה “הפסקת אש” בכותרות, המערכות הכלכליות והפוליטיות התאזנו: שווקים נרגעים, מנהיגי העולם החופשי מבהירים את תמיכתם (גם אם בזהירות), פרשנים מנתחים את המהלך כאילו היה מובן מאליו, או כמהלך שלו חיכו כולם מזה זמן. בעוד החמאס מוצא את עצמו בלחץ ציבורי פנים ערבי, פלסטיני ובינלאומי. המהלך בו נקט הנשיא טראמפ לא נובע מתוך סעיף משפטי כלשהו, אלא מתוך תודעה. במונחי שיווק, טראמפ לקח את “הבטחת המותג” והפך אותה לעובדה נתפסת וגמורה עוד לפני שהמוצר עצמו קיים על המדף. בדומה לתפירת מגוון פתרונות קולינריים שאותם יודע להציע השף ארז שטרן... עוד לפני שהלקוחות מודעים לצורך האמיתי שלהם.
אבל גדולתו של טראמפ לא נגמרה בהכרזה. אם נסכים שאנחנו – כבני המין האנושי אוהבים שרואים אותנו ומצפים לקבל הכרה והוקרת תודה על מאמצנו ועבודה שהשקענו בה. טראמפ ידע לפרוט על הרגש הזה וחילק קרדיטים, פירגונים והערכה רבה למדינות המעורבות. כאילו היה שף פרטי המארח על שולחנו הביתי או שף במסעדת פיין דיינינג שמוציא את כלל המנות בתפריט הטעימות למוזמנים ומכבד באמירת תודה גדולה עד אחרון המלצרים והטבחים הזוטרים. כשנשיא ארצות הברית נותן קרדיט פומבי ובו "תודה למדינה כזו או אחרת על תרומתה לשלום", הוא מכניס את שותפיו למצב של "הריון אסטרטגי". ומהו הרעיון של הריון אסטרטגי? מחוייבות לדבר! אחרי מחיאות הכפיים, קשה להתנער מאחריות וממחוייבות. בעולם הניהול אנחנו מכירים את זה היטב: כאשר מנכ"ל שמברך צוות עוד לפני שסיים פרויקט, מייצר להם מחויבות להוכיח את הברכה. המילים קושרות ומחייבות באופן רגשי, והרגש מוליד פעולה.
טראמפ בדרכו, עשה עוד מהלך שיווקי גאוני והוא לנאום לדור הטיקטוק ולא רק לדרג המנהיגים. במחקרים עדכניים שנעשים לאורך השנים האחרונות בנוגע לצריכת המידע, החדשות והמדיה, נמצא כי 43% מהצעירים בארה"ב מתחת לגיל 30 צורכים את החדשות שלהם בטיקטוק, לעומת 9% אך לפני חמש שנים. בנאומו, שילב טראמפ כותרות קצרות שקל להפוך לסרטונים ויראליים. בין השאר תמצאו את המשפטים:
"הפסקת האש מתחילה עכשיו, בין אם חמאס מוכן או לא".
"תודה לכן מדינות ערב שעכשיו כל העולם רואה את תרומתכן הענקית לשלום במזרח התיכון".
מעבר להיותו מארח ופרזנטור של תוכנית ראליטי בעבר, טראמפ פשוט מבין תקשורת ולכן הוא מעצב את התודעה התקשורתית של ההמונים: תבניות לשוניות קליטות וקלילות, שמותאמות להפצה, לעריכה ולשיתוף. לא כל הצופים בעולם יראו את השידור המלא, אבל כולם ייתקלו בקטע אחד חד שנדבק. כאן מסתתר ההבדל בין דיפלומטיה של חדרי ישיבות לדיפלומטיה של פידים: מי ששולט בפריימים הקצרים, מנצח את הסיפור הארוך.
ויחד עם זאת חשוב לומר: זה לא עניין של קטבים או צדדים פוליטיים (ימין או שמאל), אהדה או הסתייגות. מדובר בשיטה. טראמפ מבין שהעולם הפוליטי התכנס לכללי משחק של מותגים. וכמו כל מותג שמתיימר להצליח יש כאן שלושה נכסים שבהם הצליח לגעת: הבטחה פשוטה, הוכחה רגשית (בעולם של תעשיית האירוח ייקרא חווית שירות), וחזרתיות.
ההכרזה על הפסקת אש היא ההבטחה; הקרדיטים למדינות השותפות היא ההוכחה הרגשית שמגייסת אותן (תוך מתן כבוד לכל אחת מהן על פעולתיהן) לכדי מחויבות. בעוד שהפצת התכנים בקצב הסאונדבייטס היא החזרתיות שמטמיעה את המסר. כששלושת אלה עובדים יחד, טראמפ הצליח להזיז את מרכז הכובד התודעתי. ואיפה שהתודעה זזה, שם מתקבלות ההחלטות. לא נותר אלא לשיר את שיר השלום של להקת הנח"ל עם מירי אלוני הסולנית.
ולאחר שירים המקרבים את השלום העולמי... אתם בטח שואלים את עצמכם, איך הנאום של הנשיא טראמפ קשור לעולמות האירוח (hospitality) והקולינריה? ולמה בבלוג שמסקר את החיים הטובים אני כותב על נושאים פוליטיים ומדיניים?
התשובה הראשונית שלי היא שאני אכן, לא מרבה לערב דעות פוליטיות בבלוג שלי (למרות הרקע המחתרתי - פוליטי במשפחתי). שנית, כלל ידוע הוא שבעולם העסקים שממנו בא הנשיא ובכלל, ובעולמות העשייה והקיימות של תעשיית האירוח והקולינרייה בפרט, המרכיב המרכזי לעשיית עסקים הוא שקט, יציבות שילטונית וסביבה תומכת, לצמיחה וגדילה לצורך עשיית עסקים וצפי להתפתחות כלכלית. מלחמות ואיזורי לחימה אינם מייצרים שקט שכזה. אם אתם לא מאמינים לי - בידקו עם מסעדנים ומלונאים בכל רחבי הארץ על השפעות המלחמה הארוכה בהיסטוריה הישראלית - על עיסקיהם. לכן האינטרס של כל הנושאים והנותנים הוא לייצר מרכיב של יציבות שכזו.
כך שבמידה והדיל שהביא הנשיא האמריקאי בנחישותו - על איזורינו, מייצר לכם רוגע וזמן לחשוב על הטוב ואיך חוגגים אירועים פרטיים או אירוע עיסקי מיוחד? לשף ארז שטרן יש את הזמן והסבלנות לענות לכל בקשותיכם ודרישותיכם (גדולות כקטנות). פשוט התקשרו לטלפון 050-5852785. לרשותכם גם רובריקוות למילוי פרטים כאן למטה.
Thank you for rating this article.
